לפעמים, החיים מכניסים אותנו למצבים שבהם אין תשובות פשוטות. אני אמא לילדים יפים, אבל יש סוד משפחתי כבד שמשתק אותי. 21 שנה לא ראיתי את אבי, ואני חוששת מהמציאות שילדיי יגלו את האמת. זה לא רק סיפור של היעדרות, אלא של אהבה, צער וציפיות שמעולם לא התממשו. החיים לא תמיד מתנהלים לפי התסריט שכתבנו לנו. אני לא בחרתי להיות בת ללא אב, אבל זה היה גורלי. אבי לא היה חלק מחיי, ולא ידעתי את הסיבות האמיתיות. אולי היה זה עימות, אולי היה זה בחירה, אולי היה זה משהו שמעולם לא יתגלה. אבל עם הזמן, למדתי לחיות עם החסרון הזה, ליצור את החיים שלי, ולהתמודד עם השאלות שאין להן תשובות. כשהפכתי אמא, הבנתי שיש לי אחריות גדולה יותר. אני לא רק אישה שגדלה ללא אב, אני גם אמא שצריכה להחליט כיצד לתת את האמת לילדיי. אני יודעת שיש יום שבו הם יתחילו לשאול. "איפה סבא? למה הוא לא בא לבקר אותנו? למה הוא לא חלק מחיינו? " ואז, אני צריכה להחליט אם לספר להם את האמת, או למצוא דרך אחרת להסביר את המציאות. החיים עם סוד כזה לא פשוטים. אני חוששת שילדיי ירגישו נטושים, או שיחשבו שאבי לא אוהב אותם.
אני חוששת שזה יפגע בהם, שזה יגרום להם לחשוב שיש משהו שגוי איתם. אבל אני גם יודעת שסוד כזה לא יכול להישאר סוד לעד. יום אחד, הם יגלו את האמת, ואז אני צריכה להיות מוכנה. אני לא יודעת כיצד אני אמורה לספר להם. אולי אני צריכה למצוא את אבי, לנסות להבין מה קרה, ולהסביר להם שזה לא היה בחירתם. אולי אני צריכה להסביר להם שיש אנשים שמחליטים להיעלם, שיש אנשים שמחליטים שלא להיות חלק מחיי המשפחה. אבל אני לא יודעת אם זה מספיק. אני לא יודעת אם זה יספק אותם, או אם זה יגרום להם לחשוב שגם אני לא אוהבת אותם כמו שצריך. למא הוא לא חלק מחיינו? למא הוא לא בא לבקר אותנו?