המורה היא אחת המקצועות הישנים בעולם, המקצוע שמבטיח לעצב דורות של ילדים וצעירים. אני, שבחרתי להיות מורה, תמיד ראיתי את זה כקריירה מלאת משמעות. אהבתי את הרגע שבו ראיתי את התלמידים שלי מתעוררים, מתחילים להבין, ולהתפתח. אבל, עם הזמן, התחלתי להבין שיש כאן גם צד אחר - הצד של החלומות שאפחדתי לרדוף אחריהם, של החיים האישיים שנדחקו לצד, ושל האיזון הקשה בין העבודה לבין החיים. החלום להיות מורה לא היה תמיד חלק ממני. כשהייתי ילדה, חלמתי להיות עיתונאית. אהבתי את הרגע שבו אפשר לחקור, לחקור, ולספר סיפורים. אבל כשהגעתי לגיל ההתבגרות, התחלתי להבין שיש לי גם כישרון ללמד. אני אוהבת את הרגע שבו אפשר להעביר ידע, להעביר ערכים, ולהעביר אהבה. אני אוהבת את הרגע שבו אפשר לראות את התלמידים שלי מתפתחים, מתעוררים, ומתחילים להבין את העולם סביבם. אבל, עם הזמן, התחלתי להבין שיש כאן גם צד אחר. הצד של החלומות שאפחדתי לרדוף אחריהם. הצד של החיים האישיים שנדחקו לצד. הצד של האיזון הקשה בין העבודה לבין החיים. אני אוהבת את העבודה שלי, אבל אני גם מודעת לכך שיש לי חלומות אחרים. חלומות של משפחה, של חופשות, של זמן פנוי.
חלומות של אפשרות לרדוף אחריהם, ולהתפתח גם כפעולה. המורה היא מקצוע מלאת משמעות, אבל גם מקצוע מלאת אתגרים. אני אוהבת את התלמידים שלי, אבל אני גם מודעת לכך שיש לי חיי אישיים. אני אוהבת את הרגע שבו אפשר להעביר ידע, אבל אני גם מודעת לכך שיש לי אפשרות לרדוף אחריהם. אני אוהבת את העבודה שלי, אבל אני גם מודעת לכך שיש לי חיי אישיים. אני אוהבת את התלמידים שלי, אבל אני גם מודעת לכך שיש לי חלומות אחרים.