בעולם הקריפטו, אחד מהמאמרים המוכרים ביותר הוא 'לא מפתחותיך, לא הקריפטו שלך'. זה פירוש שאם אינך שולט על המפתחות הפרטיים של הארנק שלך, אינך בעל האסטים באופן מלא. ארנקים לא-משמרתיים פותרים בעיה זו בכך שהם נותנים למשתמשים שליטה מלאה על המפתחות הפרטיים שלהם, ללא תלות בשירותים של צד שלישי. באירוע הזה, נפתח את מהות הארנקים הללו, את היתרונות והחסרונות שלהם, ואת הדרך ליצור ארנק לא-משמרתי בטוח. ארנקים לא-משמרתיים מאפשרים למשתמשים שליטה מלאה על המפתחות הפרטיים שלהם ועל האסטים הקריפטוגרפיים שלהם, ללא תלות בשירותים של צד שלישי. המשתמשים חייבים לנהל את המפתחות באופן בטוח, שכן אובדן המפתחות יכול לגרום לאיבוד גישה קבועה לקריפטו. לפני שנכנס לעומק, נדבר על הבסיסים:ארנק קריפטו הוא כלי המאפשר למחזיקי קריפטו לגשת לאסטים שלהם על הרשת. כל מי שמעוניין לשלוח אסטים דיגיטליים על הרשת חייב להבין ולהשתמש במפתחות הציבוריים והפרטיים של הארנק. כל ארנק קריפטו מכיל שני רכיבים עיקריים:המפתח הציבורי: זהו הכתובת המשמשת לקבלת קריפטו.
כדי לשלוח קריפטו, צריך את המפתח הציבורי של הנמען, ואחרים צריכים את המפתח הציבורי שלך כדי לשלוח לך כסף. המפתח הפרטי: זהו המפתח שצריך לשמור עליו באופן בטוח על ידי בעל הארנק. הוא נדרש לאישור כל עסקה שמעבירה אסטים דיגיטליים מהארנק, ומאשר שהבעלים בלבד יכולים לאשר העברות. המפתחות יכולים להיות שמורים באינטרנט או במחשב באמצעות תוכנת ארנק, או יכולים להיות מדופקים או כתובים על נייר, או שמורים במכשיר חומרה. כתוצאה מכך, ארנקי קריפטו יכולים לקבל צורות שונות. ארנקים משמרתיים מאפשרים למשתמשים לשלוח את המפתחות הפרטיים שלהם לשירות של צד שלישי, שמבטיח לשמור עליהם. ארנקים משמרתיים הם בדרך כלל ארנקים של בורסות קריפטו, כמו Binance או Coinbase. למשל, אם משתמש חדש רוצה לרכוש קריפטו ולהותיר אותה בחשבון הבורסה, הקריפטו שלהם שמורה בארנק משמרתי על ידי הבורסה, שעתידה לנהל את המפתחות הפרטיים. ארנקים משמרתיים נוחים למשתמשים חדשים, שכן הם לא צריכים לדאוג לניהול המפתחות הפרטיים. עם זאת, הם גם נוטים להיות פחות פרטיים, שכן הבורסה יכולה לגלות את המפתחות הפרטיים אם היא תהיה מושפעת מתקיפה.
בנוסף, ארנקים משמרתיים יכולים להיות נתונים לסיכונים כמו פשיטות רגל, כמו שקרה עם Celsius Network. אם המשתמש אובד או מאבד את המפתחות הפרטיים שלו, הוא יכול לאבד גישה לקריפטו בארנק באופן קבוע, שכן אין תמיכה חיצונית לשחזור הכספים. ארנקים לא-משמרתיים יכולים לקבל צורות שונות, כולל ארנקים מבוססי דפדפן, ארנקים נטלפונים או מחשבים, ארנקי חומרה או אף ארנקי נייר. כל אחת מהצורות הללו מציעה רמות שונות של נוחות וביטחון. ארנקי חומרה, בפרט, נחשבים כהבטוחים ביותר, שכן הם שמורים מחוץ לרחב האינטרנט, מה שמצמצם את הסיכון להתקפות האקינג או דיג פישינג. עם זאת, הם דורשים תשומת לב מיוחדת מהבעלים לשמור על המכשיר בטוח. ארנקים לא-משמרתיים מאפשרים למשתמשים שליטה מלאה על האסטים שלהם, ללא תלות בשירותים של צד שלישי. עם זאת, הם גם דורשים מהמשתמשים לנהל את המפתחות הפרטיים שלהם באופן בטוח, שכן אובדן המפתחות יכול לגרום לאיבוד גישה קבועה לקריפטו. בנוסף, ארנקים לא-משמרתיים יכולים להיות פגיעים יותר להתקפות פישינג או האקינג אם המשתמשים לא נוקטים בצעדים בטיחותיים מספיקים.
הבחירה בין ארנקים משמרתיים לא-משמרתיים תלויה בצרכים והעדפות של המשתמש. משתמשים חדשים שרק רוצים לרכוש קריפטו ולהחזיק אותה עלולים לבחור להשאיר את הקריפטו בחשבון הבורסה. משתמשים מתקדמים יותר עלולים לבחור להשתמש בשילוב של ארנקים משמרתיים לא-משמרתיים, כדי לקבל את היתרונות של שניהם.